נכנסים בלי נעליים

בשכונת נחל עשן, סמוך לתיכון טוביהו ולפארק הילדים, יש מוזיאון שנכנסים אליו בלי נעליים. קוראים לו לונדע.

וההחלטה הזאת אינה קפריזה. היא נועדה להשרות רוגע ותחושה ביתית — כלומר להפוך את המוזיאון למקום שיושבים בו על הרצפה, ולא למקום שמסתובבים בו בשקט ליד ויטרינות.

הוא נבנה בשנת אלפיים וחמש עשרה, ונקרא על שם האחים ג'ק, ג'וזף ומורטון מנדל, שתרמו לעיריית באר שבע חמישה מיליון דולר להקמתו. את המרכז ואת תכניו יזמה, יצרה ופיתחה חברה בראשות תמר הדר ואפרת אדיב, ואת העיצוב ותכנון המתקנים עשו יעל טבת ורואי רוט.

המוזיאון מיועד לילדים מגיל שנה וחצי ועד גיל שתים עשרה — ולהורים שלהם. והוא הראשון בארץ שמתחמיו רב־גילאיים, ותוכננו כדי שמשפחה שלמה, על מנעד גילאים רחב, תמצא בהם עניין משותף.

והוא יושב במבנה גדול ששכן בו קודם סניף של חווידע. ומה זה בעצם מתחם רב־גילאי? זה מתחם שילד בן שנתיים וילד בן אחת עשרה יכולים לעמוד בו זה לצד זה, וכל אחד מהם עושה בו דבר אחר שמעניין אותו. לא פעילות לקטנים ופעילות לגדולים — אותה פעילות, בשתי רמות.

בשלוש קומותיו, על ארבעת אלפים מטרים רבועים, יש שמונה מתחמים ויותר מחמישים פעילויות.

במתחם 'רואים עולם' יש מבוך, גלובוס שמצמידים עליו בעלי חיים לפי מקום מחייתם, קיר טיפוס עם שמות הרים וגובהם, ומבוך חלל. במתחמי 'זזים' יש חדר חשוך שעוברות בו קרני לייזר, ותותחי כדורים. במתחם האמנות והמוזיקה יש קיר שמשמש דף צביעה ענק של ציורים מפורסמים. ויש מתחם רגשות וביטוי עצמי.

והמתחם האחרון הוא אולי המעניין שבהם. במתחם השפות אותה תמונה עצמה מופיעה עם כיתוב בעברית, ברוסית, באנגלית, בערבית ובאמהרית. ובעמדה שבו הילד קורא קטעים ממגילת העצמאות ומצולם.

ולמרגלות המוזיאון משתרע פארק הילדים, על חמישים וארבעה דונם. ובכניסה ניצב פסל ארוך, עשוי גלילים המסודרים לפי צבעי הקשת. הוא הדבר הראשון שרואים, עוד לפני שחולצים את הנעליים.