אגם ירוחם

הסיפור

אגם ירוחם הוא מאגר מים שנוצר מסכר באפיק נחל רביבים, והוא מתמלא ממי שיטפונות. הסכר עומד בנקודה שבה עוזב נחל רביבים את בקעת ירוחם ומתחתר מערבה אל תוך רכס ירוחם, אחרי מפגש הערוצים של נחל רביבים, נחל ירוחם ונחל שועלים. הוא הוקם במחצית הראשונה של שנות החמישים, כחלק משלב ניסיוני של פרויקט ארצי שבחן יצירת עשרות אגמי אגירה ברחבי הארץ; תשעה אגמים הוקמו במסגרתו, ובהם מאגר נטופה ומאגר בית זית. הבנייה, בידי חברת תה"ל, החלה בקיץ 1952 ונמשכה קצת יותר משנה. בחורף הראשון נאגרה כמות מים גדולה שחלחלה ונעלמה; בקיץ 1954 נעשו עבודות איטום, ומאז החלחול היה איטי דיו כדי להחזיק מים לאורך רוב חודשי הקיץ. המים נועדו להשקיית שדות קיבוצי רמת הנגב — משאבי שדה ורביבים — וזרמו בצינור מן הסכר אל השדות ממאי 1955 ועד סוף 1981. הסכר הוקם ללא כל קשר למעברת תל ירוחם שקמה בסמוך באותן שנים ממש: מי האגם לא נועדו למעברה, שעמדה כמה עשרות מטרים מעל גובה פני האגם. רק בשנות השבעים נכלל שטח האגם בתחום השיפוט של ירוחם, ורק בראשית שנות האלפיים עבר לאחריות המועצה המקומית. האגם והפארק שסביבו הם מוקד לצפרות, ופועל בהם מרכז "דוכיפת" עם נקודת טיבוע ציפורים.

• מים ובארות
• תעשייה
• ירוחם