דימונה

הסיפור

דימונה עומדת בנגב המזרחי, כשלושים וחמישה קילומטרים מדרום-מזרח לבאר שבע וכשלושים וחמישה ממערב לים המלח. שטח השיפוט שלה, מאתיים ועשרים קילומטרים רבועים, עושה אותה לעיר הגדולה בישראל בשטחה. שמה בא מספר יהושע, מרשימת ערי יהודה בגבול אדום: "וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה". השם נקבע כבר ב-1952. היו שראו בפסימיות את האפשרות להקים עיר בלב המדבר, וכינו את היישוב "דמיונה" או "דמעונה". ההקמה החלה במאי 1955, כשסולל בונה הקימה כאן כשישים צריפים; כחמישים למגורים והשאר למבני ציבור. התושבים הראשונים, שלושים וחמש משפחות ובהן מאה עשרים ושלוש נפשות, הגיעו ב-19 בספטמבר 1955, ישר מן האונייה "אגיון" שהביאה אותם ממרוקו. הם נבחרו כצעירים בעלי כושר עבודה ומקצוע בשטח הבניין, ולא נשאלו אם ברצונם להתיישב כאן. הצריפים היו של עשרים וארבעה מטרים רבועים, מסודרים בשלוש שורות וצבועים ירוק שבלט בנוף. בפברואר 1956, פחות מחצי שנה אחר כך, נמסרו חמישה עשר בתי קבע ראשונים; המעברה פורקה בתחילת שנות השישים. העיר הוכרזה מועצה מקומית ב-1958 ועיר ב-1969. בסוף 1958 נפתח בה מפעל הטקסטיל "כיתן". בשנות השישים הגיעה אליה עלייה ניכרת מהודו, בעיקר מקהילת בני ישראל, ובשנות השבעים והתשעים עולים מברית המועצות ומארצות אחרות. מאז 1969 חיה בה גם קהילת העבריים.

• עיירות פיתוח
• קהילות
• דימונה