הספרייה המרכזית ע"ש ארן

הסיפור

הספרייה המרכזית על שם זלמן ארן היא ספרייתה המרכזית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, והיא נקראת על שם שר החינוך שהיה בין הדוחפים להקמת האוניברסיטה. הספרייה קדמה לבניין: בראשית שנות השישים החלו ההכנות להקמת המכון להשכלה גבוהה בנגב, וב-1965 הוקמה בבניינו הראשון ספרייה בניהולה של ד"ר נורית רויטברג, עם אוסף של כאלף וחמש מאות ספרים, בעיקר בענייני הדרום. ב-1971 כבר מנה האוסף כשבעים ואחד אלף ספרים, ובעשור השני של המאה העשרים ואחת יותר ממיליון כותרים. גודלה של הספרייה היה בין הדברים שהשפיעו על ההחלטה להפוך את המכון לאוניברסיטה ב-1969. בסוף שנות השישים נערכה תחרות לתכנון בניין הספרייה, וזכה בה משרד "נדלר, נדלר, ביקסון, גיל אדריכלים" — מיכאל ושולמית נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל — שכבר תכנן בעיר את בניין קולנוע קרן ואת בניין העירייה. אבן הפינה הונחה ב-1971, הבניין נחנך ב-1972, והוא היה המבנה הראשון בקריית האוניברסיטה. התכנון עוסק באקלים לא פחות מבספרים: המבנה בנוי בטון חשוף, ובחזיתות הפונות דרומה ומזרחה, החשופות לשמש שעות רבות, עוצב הבטון כך שישבור את קרני השמש וימנע התחממות. אולם הקריאה המרכזי הוא חלל גדול המחולק למפלסים, כדי לתת פרטיות מצד אחד והמשכיות מצד שני, ובתקרה עשרות חלונות המכניסים אור טבעי ומייתרים תאורה מלאכותית בשעות היום. אגדה עירונית טוענת שהחזית מדמה ינשוף: זוג חלונות עגולים כעיניים, וחלונות הגג כנוצות. בספרייה אולמות קריאה לפי תחומים ואוספים מיוחדים, ובהם הארכיון לתולדות ההתיישבות בנגב ע"ש דוד טוביהו, וחדר ישעיה ברלין — ספרים שניתנו לו במתנה ונתרמו לכאן.

• ברוטליזם
• חינוך
• באר שבע