חורבת רחבה

הסיפור

חורבת רחבה היא אתר ארכאולוגי בהר הנגב, כקילומטר מדרום לדימונה. ג' קירק סקר אותו בין 1937 ל-1938, ואז נקרא האתר אום אל-טין; ב-1955 סקר אותו הארכאולוג נלסון גליק, ב-1965 סקרה אותו חוליית הסקר של רודולף כהן, וב-1974 קיים כהן באתר חפירת הצלה. באתר שרידי מצודה אליפטית, שקוטרה נע בין שישים לשבעים וחמישה מטרים, והיא חלק ממצודות הנגב שלדעת חוקרים נבנו בתקופת הברזל. עובי הקירות שישים סנטימטרים וגובהם השתמר לחצי מטר. חומת המצודה היא חומת סוגרים, שני קירות מקבילים המחולקים לחדרים, ומהם נחשפו שמונה. גודל החדרים אינו אחיד, ובתוכם נמצאו כלים משני סוגים: כלי חרס עשויים באבניים, האופייניים למאה העשירית לפני הספירה, וכלי חרס גסים עשויים ביד, האופייניים לנגב. על חלק מחורבת המצודה נבנה מבנה בתקופה הרומית או הביזנטית. המצודה עומדת לבדה, והשרידים שנחשפו סביבה הם של המבנה המאוחר בלבד.

• מקראי
• ארכיאולוגיה
• דימונה