קולנוע אורות

הסיפור

קולנוע אורות עומד בשכונה ג', נטוש מאז 1990. ראשיתו ביוזמת אנשי עסקים מקומיים, האחים הלל ושמעון פלצ'נסקי, שביקשו להקים קולנוע בשכונה א'; בעקבות פנייתו של דוד טוביהו הועברה היוזמה לשכונה ג', ומקומו נקבע במרכז השכונה, לצד המרכז המסחרי והגן השכונתי. התוכניות הוזמנו ממשרדו של האדריכל זאב רכטר, וההוצאה לפועל הופקדה בידי יעקב רכטר, לימים חתן פרס ישראל. רכטר עיצב את הבניין בצורות בסיסיות — משולשים ומעוינים — ובבטון חשוף בחזית הראשית ובאחורית, וזה מה שנתן לו את חזותו; האולם עצמו עוצב בפשטות וענה על צורכי התושבים לאורך שנות פעילותו. הוא נחנך תחת השם "אורות הנגב", שקוצר במהרה ל"אורות". בינואר 1960 נפתח האולם, שמונה מאות מקומות, בהקרנת "הגשר על הנהר קוואי"; בטקס נשאו דברים ראש העיר דוד טוביהו, חבר הכנסת גדעון בן-ישראל והממונה על מחוז הדרום יצחק ורדימון, ואשת ראש העירייה גזרה את הסרט. ההצלחה הכלכלית הובילה את מפעיליו להקים בעיר קולנוע נוסף, אמפי, פתוח וללא גג, שנפתח ב-1963. אורות פעל שלושים שנה פחות שבוע. ההקרנה האחרונה נערכה ב-31 בדצמבר 1989; כמחווה ביקשו להקרין בה את הסרט שפתח אותו, אך לא הצליחו להשיג עותק בזמן, והקולנוע נסגר. אחר כך נמכר ליזם, ובמשך שנים התנהלה התדיינות עם העירייה על המחיר; ב-2002 הושגה פשרה והיזם החל לקדם פרויקט מגורים במקומו, אלא שהעסקה לא קיבלה אישור ממשרד הפנים ולא יצאה אל הפועל. בפברואר 2020 החל להתגבש הסדר שבו זכויות החכירה חוזרות לעירייה לשם שיפוץ המבנה. כיום הבניין ניצב נטוש ופרוץ, ומרבית מושבי הצופים הרוסים, ומתנהל מאבק תושבים לשימורו.

• ברוטליזם
• אנשים
• קהילות
• באר שבע