מעברת באר שבע

הסיפור

מעברה א' של באר שבע הוקמה ב-1950, על הקרקע שעליה עומד היום השוק העירוני. באביב אותה שנה, לפי רעיונו של לוי אשכול, הוחלט להוציא עולים ממחנות העולים ולשכנם במחנות מעבר — מעברות — עד שייבנו להם שיכונים. בבאר שבע הוקמו יותר מעברות מאשר בתל אביב, ולא במקרה: תל אביב התנגדה להקים מעברות בשטחה, ואילו דוד טוביהו, לימים ראש עיריית באר שבע, הבין שפיתוחה של העיר מותנה ביישובה בעולים חדשים, ולא היה לו ספק שאת הנגב ייבנו הם — דווקא משום שאין להם בית אחר. ביוני 1950 קיבל טוביהו מכתב ולפיו תקים מחלקת הקליטה של הסוכנות מחנה לשיכונן הזמני של שש מאות וחמישים משפחות עולים. בפועל הוקמו שני מחנות אוהלים בעלי אופי עירוני, מעברה א' ומעברה ב', ותושבי המעברה שכאן באו בעיקר ממחנות העולים באר יעקב, בית ליד ופרדס חנה. הם גרו באוהלים, בפחונים, בבדונים ובצריפי עץ. בתחילה לא היו כבישים פנימיים, הביוב זרם בתעלה פתוחה, המקלחות והשירותים היו ציבוריים, ובמרפאה חסרו רופאים, אחיות ומיטות; בשנים הראשונות דווחו מקרים רבים של גזזת ושל גרענת. עשרים אחוזים מן הילדים לא הגיעו למוסדות הלימוד. בחורף נאבקו התושבים במי השיטפונות ששטפו את האוהלים, וילדים הלכו לאיבוד מפני שהתקשו למצוא את אוהלם בסבך האוהלים. באביב 1951 הועברה האחריות על המעברה, שמנתה כשלושת אלפים נפש, לעיריית באר שבע. הצבא, שסיפק לה חשמל ב-1950, חזר אליה ב-1951: מונה מפקד צבאי, המחנה חולק לשמונה מחנות משנה, וכל אוהל קיבל מספר.

• 1948
• קהילות
• באר שבע