מצפור ערד

הסיפור

בקצה טיילת מואב, במקום שבו הרכס נגמר ונפתח הנוף אל מדבר יהודה, ים המלח והרי מואב, עומד פסל סביבתי של יגאל תומרקין. הוא נחנך ב-1968 והוא מן המוקדמים בעשרת הפסלים הסביבתיים שתומרקין הצליח להקים בשנות השישים והשבעים. את המימון גייס תומרקין ממשרד השיכון, שתקצב באותן שנים יצירות אמנות בערים ובשכונות חדשות שהקים, ואת השאר השלימו תרומות של תושבי העיר. הפסל בנוי מפלטה מעוגלת המוטה על צידה, שממנה צומחים גופים שונים, כולו בטון חשוף. בשלב מאוחר נצבע ביוזמת תושב ערד בכחול ולבן, באישורו של תומרקין. כלי הנשק ששולבו בו נלקחו. שביל צר מקשר בין החלק המרכזי לחלק שני שיצר תומרקין כמאתיים מטרים אל תוך המדבר, ובו שולחן ומסביבו מושבי בטון. המצפור חזר ביצירתו של תומרקין עצמו: הוא מופיע ב"דיוקן עצמי 1975", סדרה של חמישה הדפסים שכל אחד מהם מוקדש לפסל אחר שלו. ב-2013 הופיע על בול שהוציא השירות הבולאי לחמישים שנה לערד, בעיצובם של זינה וצביקה רויטמן. ב-2018 הציג המרכז לאמנות עכשווית בערד את התערוכה "יובל למצפור ערד" באוצרותה של הדס קידר, ובה עבודות שנעשו בהשראתו.

• אמנות בחלל הציבורי
• אדריכלות ותכנון
• ערד