נחל באר שבע

הסיפור

נחל באר שבע הוא נחל אכזב ואחד הגדולים שבנגב הצפוני, אחד מיובליו של נחל הבשור. אורכו כחמישים קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו כ-1,700 קילומטרים רבועים. ראשיתו ממערב לתל ערד; הוא יורד דרומה, עובר ממערב לכסיפה ופונה מערבה, מתחבר אל נחל מלחתה סמוך לתל מלחתה, נכנס לבקעת באר שבע מצפון לנבטים, חולף מדרום לתל שבע ולתל באר שבע, חוצה את העיר באר שבע וממשיך דרומה-מערבה עד שהוא נשפך אל נחל הבשור סמוך לבאר אסנת. יובליו הם נחל טלה ונחל עדרים ממזרח, נחל ענים ונחל יתיר מצפון, ונחל ערוער ונחל נבטים מדרום. הנחל הוא הסיבה הגאוגרפית לעצם קיומה של העיר. אגן הניקוז שלו אוסף גם חלק ממי הגשמים של הר חברון, ומתחתיו אקוויפר של מי תהום גבוהים שאפשר לחפור בו בארות בקלות יחסית ולהפיק כמות מים גדולה — יתרון של ממש בסביבה מדברית. על גדותיו התיישבו אנשי התרבות הכלקוליתית באלף החמישי לפני הספירה, במקומות שבהם אפשר היה להגיע למים בחפירת באר. אזור הבארות שעל גדות הנחל היה גם הקו שבו נפגשו נחלותיהם של שלושת השבטים הגדולים של הנגב — העזאזמה, התראבין והתיאהא. המים עשו אותו מקום מפגש ומסחר בין השבטים ונקודת מסחר בין-אזורית, ובו התקיימו ימי שוק שבועיים עוד לפני שייסדו העות'מאנים את העיר בשנת 1900. בקטע העובר בעיר זורמים בנחל שפכים שמקורם בנחל חברון, והם נספגים באדמה ביציאה מבאר שבע.

• מים ובארות
• בדואים
• תקופה כלקוליתית