שדה בריר

הסיפור

שדה בריר הוא אזור בבקעת ערד, כשלושה קילומטרים ושבע מאות מטרים ממערב לערד וכשלושה קילומטרים וחצי מכסייפה. בשטחו נמצא היישוב הבדואי אל-פורעה, שבו אלפי תושבים, וכפרים בלתי מוכרים. מרבץ הפוספטים כאן התגלה כבר ב-1957, בסקר גאולוגי של המכון הגאופיזי לישראל. הוא חלקו הדרום-מזרחי של שדה רחב יותר המשתרע לאורך בקעת ערד, ומכיל כשבעים מיליון טון פוספוריט. באותה תקופה כבר פעל מכרה באורון, ואחר כך קמו אתרי כרייה בצין ובמישור רותם, ולכן לא נכרה כאן דבר. ב-2004 הגישה חברת כיל רותם בקשה להקים כאן מכרה פתוח, מפני שעתודות הפוספטים באתריה האחרים עומדות להיגמר. הוועדה המקומית בערד דחתה את הבקשה ב-2005, וראש העירייה דאז מוטי בריל הודיע שיפעל נגד התוכנית. משרד הבריאות וארגוני איכות הסביבה הצטרפו להתנגדות, בטענה שהמכרה יעלה את שיעורי התמותה בערד ובשני היישובים הבדואיים הסמוכים, אל-פורעה וכסייפה. עובדי החברה, מצדם, הפגינו ב-2013 למען אישור התוכנית. ב-2009 אושרה התוכנית בוועדה המחוזית, ומאתיים שבעים ושישה תושבים מערד, מכסייפה ומאל-פורעה עתרו לבג"ץ. בדצמבר 2015 אישרה המועצה הארצית תוכנית המאפשרת כרייה בשדה בריר ובזוהר דרום, ובמרץ 2018 אישרה אותה הממשלה, על אף התנגדות משרד הבריאות.

• תעשייה
• בדואים
• ערד