שכונה ד'

הסיפור

שכונה ד' נמצאת בצפון באר שבע, מצפון לשכונות ג' וב', והיא גדולה כל כך שהיא נחלקת לשלושה אזורים: ד' דרום, ד' צפון וד' מזרח. היא הוקמה בשנות החמישים כשיכון שיושב בעולים חדשים, בעיקר מארצות האסלאם ומניצולי השואה באירופה, ונבנתה במודל של עיר גנים; היו בה גם רחובות של משפחות מן המעמד הבינוני. עד שנות השבעים, כשנסללה הכניסה הצפונית החדשה לעיר, היא עמדה בשולי באר שבע. מי הגיע לכאן, ומתי, הוא בעצם סיפורה. בשנות החמישים שוכנו בה עולים מהודו, וילדיהם לא התקבלו לבתי הספר בשכונה; הם נסעו ללמוד אצל המיסיון הנוצרי בעיר העתיקה, ובעקבות כך פתחו בשביתת רעב ודרשו לחזור להודו. בן-גוריון חשש מן המחאה ונתן להם מטוס — ותוך שבועות אחדים רבים מהם שבו ארצה. בשנות השבעים קלטה השכונה עלייה גדולה מרוסיה ומגאורגיה, ובשנות התשעים עולים רבים מברית המועצות לשעבר. גם הבנייה מספרת את זה: שיכוני "בלוק" בני ארבע קומות, עם דירות של שניים ושלושה חדרים, ולצדם שיכון "שטיח" — קוטג' טורי חד-קומתי קטן עם גינה זעירה מוקפת חומה. עם השנים דבקה בשכונה הוותיקה תדמית של עוני ופשע, בין השאר משום שקלטה לאורך שנים עולים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. ומן השכונה הזאת יצאו, בין רבים אחרים, רונית אלקבץ, זהבה בן, עמיר בניון, סילבן שלום, דני קושמרו וחנה אזולאי-הספרי. מאז שנות השבעים עומדת בה אוניברסיטת בן-גוריון, והסטודנטים שינו חלקים ממנה. נכון ל-2012 גרו בה 17,800 תושבים.

• קהילות
• באר שבע