גן חיות שהתחיל בכיתה

גן החיות של באר שבע לא נבנה כגן חיות. הוא גדל לתוך התפקיד, וההתחלה שלו קטנה מאוד.

בשנת אלף תשע מאות חמישים וארבע הקימה המורה מניה אוריאלי פינת חי בבית הספר 'שורשים', בשכונת נווה נוי. פינת חי בבית ספר.

עם השנים החלה הפינה לשרת גם קהל שאינו של בית הספר, ולקבל סיוע מן העירייה. ובשנת אלף תשע מאות שבעים ושבע קיבלה אוריאלי, שכבר הייתה גמלאית, פרס ממשרד החינוך על ניהולה.

בשנת אלף תשע מאות שבעים ותשע החליף אותה בניהול ד"ר חיים סיון, והיא עברה לגייס כספים. באותה שנה תרמה איירין קרייטמן מלונדון את הסכום שאיפשר לפינת החי להפוך לגן חיות, במשכן של כמאה ועשרים מטרים רבועים שתוכנן לכך.

ובשנת אלף תשע מאות שמונים ושלוש הוקמה עמותה לגיוס כספים, בראשות פרופסור ראובן יגיל.

והגן המשיך לזוז. בשנת אלף תשע מאות שמונים וחמש הוא עבר לשטח של אלף מטרים רבועים, ששימש קודם את מעברת חצרים, ונחנך בשנה שאחריה. באותה תקופה הועסקו בו שתי משרות וחצי בלבד, ורוב העבודה נעשתה בידי מתנדבים.

ובשנת אלף תשע מאות תשעים ואחת החלה הקמת שכונת נווה זאב על מתחם הגן, ומשרד השיכון והעירייה בנו את משכנו הרביעי. הבנייה ארכה שבע שנים, והמשכן נחנך בשנת אלף תשע מאות תשעים ושש.

וכדאי לעצור על המספר הזה: ארבעה משכנים בארבעים שנה. הגן עבר מקום ארבע פעמים, וכל מעבר היה בנייה מחדש של הכול — כלובים, גדרות, מים, צל — ובכל פעם עם בעלי חיים חיים שצריך להעביר איתם. גן חיות אינו ארגז שמרימים; הוא מקום שצריך לבנות שוב.

בשיאו היו בו כמאה ושלושים מינים של יונקים, עופות וזוחלים. טווסים שוטטו בו חופשי, והיו בו פינת ליטוף, כיתות לימוד, סיורים ורכיבה על סוסי פוני.

וחלק מבעלי החיים היו חיות בר פצועות שהובאו לטיפול ולשיקום, וחלקן הושבו לטבע.

בסוף אלפיים עשרים ושתיים נסגר הגן והכלובים נהרסו, לקראת מעבר לאתר חדש בשם מדבריום.