בית אשל

הסיפור

בית אשל היה יישוב עברי שננטש לאחר מלחמת העצמאות, ושרידיו נמצאים כיום בחלקה הדרום-מזרחי של באר שבע. הוא הוכרז אתר מלחמת העצמאות ואתר מורשת. היישוב עלה לקרקע באוגוסט 1943 כאחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב באותה שנה כדי לבחון את היתכנות החקלאות באזור ואת אופן המחיה בו, כשני קילומטרים ממזרח לבאר שבע. מייסדיו היו קבוצה של עליית הנוער, יוצאי אוסטריה, שהתחנכו בכפר ויתקין ועברו הכשרה בשימרון, ובניגוד לרביבים ולגבולות ביקשו להקים במקום מושב עובדים. היישוב התבסס על פלחה, לול, גן ירק קטן, עיבוד צמר כבשים ומלאכה. מצוקת מים קשה ליוותה אותו מראשיתו: נקדחה באר לעומק של יותר משבעים מטרים כדי שלא להיות תלויים במכליות, ואיכות המים הייתה ירודה. בשנת 1945 נבנה מחנה קבע מוקף חומה, ובו מטבח וחדר אוכל, שלושה חדרי מגורים, נשקייה ובית ביטחון בן שתי קומות; את הבנייה ביצעה סולל בונה לפי תכנונו של האדריכל יעקב מטריקין. בוואדי הסמוך נבנה סכר אדמה ונטעו מטעי פרי שהתבססו על סכירת מי שיטפונות. במאי 1948, עם הפלישה המצרית, נותר היישוב מנותק, נתון במצור ובהפגזה במשך חמישה חודשים; חבריו פוצצו את בית הביטחון לאחר שהבינו כי הוא משמש נקודת כיוון לתותחים המצריים. המקום החזיק מעמד עד כניסת צה"ל לבאר שבע באוקטובר 1948. לאחר המלחמה עברו החברים לעמק יזרעאל והניחו את היסוד למושב היוגב. מסוף שנות השישים משמרת את האתר עמותת בית אשל.

• המנדט הבריטי
• 1948
• הנצחה
• מים ובארות
• מלחמה
• באר שבע