בית העלמין הישן

בית הקברות היהודי הוותיק של באר שבע

הסיפור

בית העלמין הישן הוא בית הקברות היהודי הוותיק של באר שבע, שראשיתו בימי מלחמת העולם הראשונה. הוא שוכן בפאתיה המערביים של העיר, משני צידיה של דרך ג'ו אלון המובילה לקיבוץ חצרים, בין השכונות נווה זאב, נאות לון ושכונה ט'. מאז הקמת באר שבע בשנת 1900, וביתר שאת במהלך המלחמה, התגבשה בעיר קהילה יהודית קטנה, שקברה את נפטריה בבית הקברות היהודי בחברון או בחוות רוחמה — שתי אפשרויות יקרות ומסורבלות. בחורף 1916 הצליחו אנשי הקהילה, בסיוע עסקנים מירושלים ובראשם הראשון לציון הרב נסים יהודה דנון ויוסף חי פאניז'יל, לשכור חלקת אדמה כשמונה מאות מטרים ממערב לעיר, על הדרך המובילה לח'אן יונס. באביב החלו לקבור בה יהודים שנפטרו מן המגפות ששררו בעיר. ב-15 בינואר 1917 הופצצה תחנת הרכבת הטורקית, ושישה עשר פועלים יהודים שנהרגו נקברו בחלקה בקבר אחים. בנובמבר 1919 גודר שטח בית הקברות. לאחר פרעות תרפ"ט התפזרה הקהילה היהודית בעיר, והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל סבר שיש להיאבק על הקרקע כדי לשמר את האחיזה במקום; הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג פסק שאין לפנות את הקברים. המצבות חוללו שוב ושוב, ובית העלמין נהרס עם כניסת הצבא המצרי בשנת 1948. בשנת 1950 החליט ראש העיר דוד טוביהו להקים במקום רשמית את בית הקברות של העיר, והוקצו לו שלושה עשר דונם. הוא היה בית הקברות היהודי היחיד בנגב, ושימש עד שנחנך בית קברות חדש בשנת 1986.

להמשיך לקרוא