העיר העתיקה של באר שבע

השכונה הראשונה של העיר בת ימינו

הסיפור

העיר העתיקה של באר שבע היא השכונה הראשונה של העיר בת ימינו, ואינה העיר המקראית — זו נמצאת בתל באר שבע, ממזרח לעיר. היא העיר היחידה שבנה השלטון העות'מאני בארץ ישראל, ושימשה מקום מרכזי לשליטה על כוחות הצבא. בנייתה החלה בשנת 1900 בדגם רחובות שתי וערב. מיקומה נקבע בקרבת שלושה ריכוזי התיישבות בדואים גדולים ובשל כמויות מי התהום במקום, והבניין הראשון שהוקם היה תחנת המשטרה בת שתי הקומות, שנועדה להפחית סכסוכים בין השבטים. התוכנית כללה שישים משבצות רבועות בנות 3.6 דונם כל אחת, כל ריבוע מחולק לארבע חלקות; רוחב הרחובות היה כ-15 מטרים, למעט רחוב קרן קיימת ששימש ציר ראשי ורוחבו כ-20 מטרים. בתוכנית נכללו גם מבני פאר שנועדו להדגיש את עוצמת השלטון: הסראייה, המסגד הגדול ובית המושל. משנת 1914 שימשה העיר מרכז לצבא הטורקי, וב-1915 נבנתה בה תחנת רכבת שמסילתה הגיעה מלוד. ב-31 באוקטובר 1917 נכנסו לעיר כוחות אנז"ק של הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל אלנבי. בתקופת המנדט הייתה העיר ערבית ונקראה ביר א-סבע; במפקד 1922 נמנו בה 2,356 תושבים, מהם 98 יהודים. במאי 1948 נכנס אליה צבא מצרים, וב-21 באוקטובר 1948 נכנס אליה צה"ל במבצע משה של חטיבת הנגב בפיקודו של נחום שריג. עד שנות ה-80 הייתה מרכז המסחר של באר שבע. לפי המקור נותרו בה כ-350 מבנים מן התקופה העות'מאנית והמנדטורית.

להמשיך לקרוא