חצרים

הסיפור

חצרים הוא קיבוץ ממערב לבאר שבע, במועצה האזורית בני שמעון. שמו מסמל את חיי הרועים בחצרות גידול הצאן של הנגב המערבי. הוא הוקם במוצאי יום כיפור של שנת 1946, על אדמות קלטה, כחלק ממבצע 11 הנקודות, בידי הכשרת הצופים ג'. גרעין ג' של הצופים מנה כמאה וחמישים חברים שחולקו לשתי קבוצות וגויסו לפלמ"ח בהכשרות מגויסות ב-1944 וב-1945; הם שירתו בפלוגות שונות בגדודים 1 ו-3, בעיקר באפיקים ובגניגר, ואחרי השחרור השתתפו בהקמת הקיבוץ. אחרי ההקמה התגוררו כאן כחמישים איש. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ נצור, והקשר איתו נשמר באמצעות אלחוט ומטוס אוסטר אוטוקרט שהביא אספקה; עמדה אחת מאותה תקופה עדיין עומדת בו. במרכז הקיבוץ נמצא בית הביטחון — מבנה הקבע הראשון שנבנה כאן, שהושלם במרץ 1947, קירותיו בטון בעובי עשרים סנטימטרים ובהם חרכי ירי, ונועד לשמש מעוז התגוננות אחרון. על קירו תבליט של משה שלוח, "מוסה", ממקימי חצרים, שומר שדות ואיש מודיעין של חטיבת הנגב: באחת מפגישותיו עם מודיע ערבי נורה ממארב ב-24 בספטמבר 1948 ונהרג, וקברו היה הראשון בקיבוץ. בתחילת שנות החמישים נקלע הקיבוץ למשבר, כשהתגלה שהאדמות שעליהן ישב מלוחות ואינן מתאימות לחקלאות. אחרי דיונים רבים, ובהם ניסיונות שכנוע של לוי אשכול שהגיע למקום, הוחלט להישאר ולשטוף את האדמות; הפרשה ידועה בשם "משבר המלח". בשנת 2000 הוקמה מחוץ לקיבוץ דרך הפסלים, מעשה ידי האמנית מרגה פישטיין ובעלה ישראל.

• 1948
• מלחמה
• אנשים
• מים ובארות