חורבת עוזה

הסיפור

חורבת עוזה היא אתר רב שכבתי בגבולה המזרחי של בקעת ערד, מעל נחל קינה. היא שימשה מצודה לאורך תקופות רבות ושלטה על דרך עתיקה שעברה בנחל. אלואיס מוסיל סקר אותה בראשית המאה העשרים; אלברכט אלט ומיכאל אבי יונה זיהו כאן מצודה רומית; ב-1956 סקר אותה יוחנן אהרוני ביסודיות ותיארך את המצודה למאות השמינית והשביעית לפני הספירה. בין 1982 ל-1985 נערכו כאן שש עונות חפירה בראשות יצחק בית אריה וברוס קרסון, מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב והמכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת ביילור בוואקו שבטקסס. המצודה מן המאה השביעית לפני הספירה היא מלבן של ארבעים ושניים על חמישים ואחד מטרים, מוקף חומה בעובי מטר וחצי, ובה עשרה מגדלים מרובעים. שער בצפון, ומן השער יוצא רחוב שמפריד את השטח הפנימי לשני גושי מבנים. בחצר, בסמוך לשער, נחשפה במה בנויה אבני גוויל, ולצדה שכבת אפר עבה ובה עצמות בעלי חיים. היישוב שמצפון למצודה משתרע על שבעה דונם, בנוי על טראסות, ובין גושי המבנים עוברים רחובות ברוחב שניים עד ארבעה מטרים. זיהוי האתר שנוי במחלוקת: אהרוני הציע לזהותו עם רמת נגב, ואילו אנדרה לאמייר, אנסון רייני ונדב נאמן דוחים את הזיהוי מפני שלא נחשפו שרידים מלפני המאה השביעית, ומציעים את קינה.

• מקראי
• ארכיאולוגיה
• ערד