מכתש ירוחם

הסיפור

מכתש ירוחם — לשעבר המכתש הגדול, ובשמו הגאולוגי מכתש חתירה — נמצא כשבעה קילומטרים מדרום-מזרח לירוחם. הוא אחד מחמשת המכתשים שבנגב, תופעה שכמעט אינה קיימת מחוץ לאזור הזה, והשני בגודלם. אורכו ארבעה עשר קילומטרים, רוחבו שישה ועומקו המרבי ארבע מאות ועשרה מטרים; הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה. שמו הקודם בא מכך שהתגלה לפני מכתש רמון, וגדול מן המכתש הקטן שהיה ידוע לפניו. ביוני 2015 שונה שמו למכתש ירוחם, לפי הצעתו של עמרם מצנע שעמד אז בראש הוועדה הקרואה, כדי לעודד תיירות לעיירה; ב-2017 הותקנו שלטי דרכים עם השם החדש. להיווצרותו נדרש צירוף נדיר: קמר אסימטרי, שכבות סלע קשות מעל שכבות רכות, נחל חותר בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי. כוחות הקימוט פעלו כאן מלפני כתשעים מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב; לפני כשלושים מיליון שנה נסוג הים, ראש הקמר נשחק, אבן החול הרכה נחשפה ונסחפה החוצה, ושכבות הגיר הקשות התמוטטו וקבעו את הקירות האנכיים. בתקופת המנדט ניסו הבריטים למצוא כאן נפט: הם ערכו סקר גאולוגי, הקימו מחנה עבודה וסללו את דרך סולינג, אך לא הספיקו לקדוח. ב-1962 קדחה חברת הנפט הלאומית את "מזל 1" ואת "מזל 2" בסמוך, קידוחים שלא העלו דבר. אחרי קום המדינה הוחל בכריית חרסית וחול, ובתוך המכתש פועל מפעל "חתירה" של נגב מינרלים תעשייתיים, לכרייה, ייבוש וניפוי של חול קוורץ.

• מדבר
• תעשייה
• ירוחם