אנדרטה שמותר לטפס עליה

על גבעת גיר במזרח באר שבע עומדת אנדרטת חטיבת הנגב. היא צופה מערבה אל העיר, ואל המדבר מכל שאר עבריה, והיא מן הסמלים המוכרים של הנגב.

היא מנציחה את פועלה של חטיבת הנגב של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, ובראשו את ההגנה על קו המים לנגב.

ומה זה קו המים לנגב? צינור. ביישובים המבודדים של הנגב לא היו מים משלהם בכמות מספקת, והמים הגיעו אליהם בצינור ארוך מן הצפון. צינור אפשר לנתק במקום אחד, וכל מה שמעברו השני מתייבש. לכן שמירה על קו מים אינה משימה צדדית במדבר — היא המשימה.

את האנדרטה תכנן האמן דני קרוון, ואת עבודת הגינון עשה אדריכל הנוף צבי דקל. היא נבנתה בין השנים אלף תשע מאות שישים ושלוש ואלף תשע מאות שישים ושמונה, מבטון חשוף, וסגנונה ברוטליסטי — כלומר הבטון נשאר גלוי, בלי כיסוי וצבע.

והיא אינה פסל אחד אלא שמונה עשר אלמנטים, וכל אחד קשור לחטיבה ולקרבות שלה.

יש בה כיפת זיכרון מחוררת, שקרני השמש חודרות דרך חריציה ומאירות את שמות הנופלים. יש מגדל תצפית בגובה שמונה עשר מטרים, שקרוון ניקב בו נקבים בדמות חורי פגזים — כדי שישמיע קול כשנושבת בו הרוח. יש אמת מים שמובילה לבריכה קטנה, כזכר לצינור המים שעליו שמרה החטיבה. יש תעלות שמדמות תעלות קשר. ויש מרשמי קרבות יצוקים בקרקע.

ובבטון ובלוחות נחושת שנקבעו בו חרוטים שמות החללים, סמל הפלמ"ח, יומן המערכה של החטיבה, פסוקים ושירים.

ועל הכוונה שלו אמר קרוון דבר שאינו רגיל באנדרטאות. הוא אמר שרצה מקום שיוצר חיים ולא מקום של מוות ואזכרה — ושילדים ישחקו בתוך האנדרטה ויטפסו עליה.

כלומר זאת אנדרטה שנבנתה מתוך כוונה שיטפסו עליה.

ובצמוד לה יש גן לאומי בשטח מאתיים תשעים וחמישה דונם, שבו משומרת חברת הצומח האופיינית לחבל הערבתי. ובחודש מרץ פורח בו האירוס השחום, וזה כנראה הזמן הטוב ביותר בשנה לעלות לגבעה הזאת.