מתי מכריזים על בצורת

בצורת היא תופעת טבע שבה ירידת הגשמים במקום מסוים פוחתת או פוסקת באופן חריג וממושך.

והמילה 'חריג' היא כל העניין. במדבר יורד מעט גשם תמיד, וזה אינו בצורת — זה פשוט מדבר. בצורת אינה 'מעט גשם'. היא פחות ממה שרגיל כאן.

ולכן יש הגדרה עם מספר. בישראל מוגדרת שנת בצורת כשנה שיורדים בה גשמים פחות משבעים וחמישה אחוזים מן הממוצע השנתי — כלומר רבע פחות מן הרגיל.

והנה דוגמה. אם הממוצע במקום מסוים הוא חמש מאות ושלושים מילימטרים בשנה, ובשנה מסוימת ירדו שם שלוש מאות תשעים ושבעה — זאת שנת בצורת. שימו לב שכמעט ארבע מאות מילימטרים הם הרבה מאוד גשם בקנה המידה של הנגב. ובכל זאת, במקום ההוא, זאת בצורת.

ויש שלושה סוגים של בצורת, והם אינם אותו דבר כלל — אפשר שאחד מהם יתרחש בלי האחרים.

בצורת אקלימית היא כשכמות המשקעים השנתית פחותה בעשרים וחמישה אחוזים מן הממוצע — זה המספר.

בצורת חקלאית עוסקת בפיזור ולא רק בכמות: אפשר שתרד כמות טובה של גשם, אבל בזמן הלא נכון ביחס למה שהגידולים צריכים, והתוצאה תהיה יבול פגוע.

ובצורת הידרולוגית היא כשהמאגרים — האגמים, מי התהום — יורדים מתחת לממוצע. היא מגיעה מאוחר יותר, מפני שמאגר גדול סופג שנה חלשה אחת, אבל לא שלוש ברצף.

והתוצאות אינן רק חקלאיות. בצורת ממושכת קשורה למִדבור, לרעב, למחלות, להגירה של אוכלוסיות שלמות, ולסכסוכים על מים.

ויש לכך בישראל גם צד משפטי. קיים חוק פיצויים לחקלאים שנפגעו מבצורת, מפני שחקלאי שאיבד יבול בגלל שנה יבשה לא עשה דבר לא נכון — הוא פשוט קיבל שנה כזאת. וכשהמאגרים יורדים, בודקים את מפלס הכינרת ואת מי האקוויפרים, ומחליטים כמה מים לשאוב וכמה להשאיר בקרקע.

ובישראל התשובה לבצורת נמצאת היום גם במקומות שאינם שמים: מתקני התפלה ומי קולחין מטוהרים. כלומר שנה שהיתה פעם אסון היא היום שנה קשה שמתמודדים איתה.