השרב

יש ימים בנגב שבהם האוויר משתנה תוך שעות. בבוקר מזג האוויר רגיל, ובצהריים חם בצורה שקשה להסביר, והשפתיים מתייבשות. ליום כזה קוראים שרב, ובערבית חמסין.

מה קורה שם? אוויר שמקורו באזורים חמים ומדבריים זורם אל הארץ. הוא בא יבש והוא בא חם. בימי שרב הטמפרטורה עשויה לעלות תוך כמה שעות בעשר מעלות צלזיוס ויותר. עשר מעלות אינן הבדל קטן — זה ההבדל בין יום נעים ליום שצריך להיזהר בו.

הדבר השני שקורה הוא היובש, והוא החלק המסוכן יותר. יום שרב מוגדר לפי הלחות: יום שהלחות היחסית הממוצעת בו נמוכה מחמישים אחוזים באזור החוף, ומארבעים וחמישה אחוזים באזורי ההר. אוויר יבש שואב מים מכל דבר — מן העור, מן הצמחים, מן העץ ומן הקרקע.

ולכן שרב אינו רק אי־נוחות. הוא הזמן שבו שריפות מתפשטות מהר, מפני שהצמחייה יבשה והרוח דוחפת. בהיסטוריה של הארץ יש כמה גלי שרב שאחריהם נשרפו שטחים גדולים.

ויש שני מיני שרב. באחד מערכת לחץ מזרימה את האוויר החם מן המדבר. בשני אוויר חם יורד מלמעלה כלפי מטה, מתחמם עוד בדרך, ומחמם את הקרקע. הראשון נקרא שרב ציקלוני והשני שרב דינמי. למי שעומד בחוץ הם מרגישים אותו דבר, אבל למי שמנבא מזג אוויר אלה שני סיפורים שונים.

והשרב מגיע בעיקר בעונות המעבר — באביב ובסתיו — ולא דווקא באמצע הקיץ. זה מפתיע, ויש לזה היגיון: בעונות המעבר מערכות הלחץ באזור משתנות, ואחת מהן מושכת אל הארץ את האוויר המדברי.

וכדאי להבחין בין שני דברים שמתבלבלים. יום חם הוא יום חם. יום שרב הוא יום שהאוויר בו התחלף. אפשר שיהיה שרב בטמפרטורה שאינה שיא, והוא עדיין יקשה על הגוף — מפני שהיובש הוא שמקשה, ולא רק המספר במדחום. ואפשר שיהיה יום חם מאוד בקיץ בלי שרב כלל.

ומה עושים ביום שרב? שותים לפני שצמאים, נשארים בצל בשעות החמות, ולא יוצאים לטיול ארוך. במדבר, יום שרב הוא היום שבו מים בתיק אינם המלצה.