הנקודה הנמוכה בעולם

הים המלח הוא הנקודה הנמוכה ביותר על פני היבשה בכדור הארץ. באוגוסט אלפיים עשרים ושש עמד המפלס שלו על ארבע מאות ארבעים ואחד מטרים ועוד שישה עשר סנטימטרים מתחת לפני הים.

'מתחת לפני הים' פירושו דבר פשוט: אילו נחפרה תעלה מן הים התיכון עד לכאן, המים היו זורמים לכאן וממלאים את הבקעה.

ומדוע הוא כל כך מלוח? מפני שהוא אגם ללא מוצא. נהר הירדן ונחלים נוספים מכניסים אליו מים; שום נהר אינו מוציא ממנו מים. המים היוצאים ממנו יוצאים דרך האוויר בלבד — הם מתאדים. ומלח אינו מתאדה. הוא נשאר. וכך, במשך אלפי שנים, המים הלכו והתאדו והמלח הלך והצטבר.

שיעור המליחות של מימיו הוא שלושים וארבעה אחוזים, והוא רביעי בעולם בסולם המליחות. שלושים וארבעה אחוזים פירושם שיותר משליש ממה שיש בכוס אינו מים. זאת גם הסיבה שאדם צף שם בלי מאמץ: מים כבדים כל כך דוחפים כלפי מעלה.

ובגלל אותה מליחות כמעט שאין בו חיים. אין בו דגים ואין בו צמחים. ומכאן שמו.

וכדאי לעצור רגע על המילה 'ללא מוצא', מפני שהיא מסבירה את הכול. נהר רגיל מוביל מלח מן היבשה אל הים, והים גדול מספיק כדי שזה לא יורגש. אגם ללא מוצא הוא סוף הדרך: כל מה שנכנס אליו נשאר בו. המים מתאדים ויוצאים; המלח, הסידן והאשלגן שהיו מומסים בהם נשארים במקום. מיליוני שנים של תהליך אחד ופשוט מאוד הם שיצרו את מה שרואים היום.

והים המלח קטן והולך. בעשור האחרון יורד המפלס מעט יותר ממטר בשנה. בשנת אלפיים ושתים עשרה ירד בכמטר וארבעים סנטימטרים — יותר מן הממוצע. כלומר זה אינו תהליך אחיד: יש שנים מהירות יותר ויש איטיות יותר.

והסיבות אינן טבע בלבד. מי הירדן והנחלים משמשים בדרך לחקלאות ולשתייה, וכך מגיעים אל הים המלח פחות מים ממה שההתאדות לוקחת ממנו. כל שנה שבה נכנס פחות ממה שיוצא היא שנה שבה הים המלח נמוך עוד קצת.