שבטה

הסיפור

שבטה, סֻבַּיְטָה בערבית, קמה במאה הראשונה לספירה ככפר נבטי על דרך הבשמים. עם סיפוח ממלכת נבטיה לרומא בשנת 106 המשיכה לשמש תחנת מסחר, ובתקופה הביזנטית הגיעה לשיאה — כאלפיים תושבים שעברו ממסחר לחקלאות מדבר. היישוב נזכר בפפירוסי ניצנה מן המאות השישית והשביעית. בשבטה שלוש כנסיות: הדרומית, בעלת שלושה אולמות ובלא אטריום; המרכזית, קטנה ומחוברת לבתי מגורים; והצפונית, הגדולה שבהן, ובה אטריום בן שתי קומות ומנזר. סמוך לכנסייה הדרומית עומד מסגד ובו תשעה עמודים — שני בתי התפילה זה לצד זה הם מן הדברים הנדירים שנשתמרו בנגב. העיר לא ישבה על מקור מים זורם: שני מאגרים ציבוריים, שקיבולם המשותף 2,055 מטרים מעוקבים, נמלאו מנגר עילי שהובל אליהם בתעלות. עבודות השחזור החלו ב-1959 מטעם קרן קצין וממשלת ישראל, והאתר נפתח לקהל ב-1972. בשנת 2005 נכלל ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.

• נבטי
• ארכיאולוגיה
• ביזנטי
• אונסק"ו