עבדת

הסיפור

עבדת, אובודה ביוונית, הוקמה בידי הנבטים במאה השלישית לפני הספירה כתחנה על דרך הבשמים — הדרך שהוליכה בושם, מור ולבונה מדרום ערב אל נמלי הים התיכון. שמה נגזר משמו של המלך הנבטי עבודת, היחיד מבין מלכי נבטיה שנחשב לאל לאחר מותו, ולפי המסורת עמד קברו בעיר. בשנת 106 לספירה סופחה ממלכת נבטיה לאימפריה הרומית והעיר המשיכה לפעול; שיאה בא בתקופה הביזנטית, כשהתושבים עברו ממסחר לחקלאות מדבר והקימו כנסיות, טרסות ובורות מים. על האקרופוליס עומדים היום שרידי המקדש הנבטי, בזיליקה נוצרית ובה בפטיסטריון, גת יין, מגדל שמירה, בית מרחץ וחדרי קבורה. החפירות השיטתיות באתר החלו בשנת 1958 מטעם האוניברסיטה העברית, בניהולם של מיכאל אבי-יונה ואברהם נגב, ונמשכו עד 1961; סבב נוסף נערך בין 1975 ל-1977. האתר הוא גן לאומי בשטח של 2,100 דונם, ובשנת 2005 נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כאחת מארבע ערי דרך הבשמים בנגב.

• נבטי
• ארכיאולוגיה
• ביזנטי
• אונסק"ו
• דרכים