בית ספר שנפתח כבית חולים

במערב העיר העתיקה, ברחוב חטיבת הנגב, עומד בניין דו־קומתי סימטרי עם גג רעפים. בכניסה שלו שלוש קשתות, והן נפתחות אל אולם גדול.

הממשל העות'מאני תכנן אותו כבית ספר חקלאי לילדי הבדואים שהתגוררו בסביבה. הכוונה הייתה מוצהרת: להפוך אותם, באמצעות חינוך, מנוודים לעובדי אדמה ביישובי קבע. ובאזור הנגב לא היה עד אז בית ספר מסודר כלל.

והמבנה עצמו אופייני לבנייני הציבור העות'מאניים בעיר: שתי קומות, סימטריה, גג רעפים וכניסה מרכזית. ויש בו גם כניסה אחורית, ובה מדרגות שעולות ישר לקומה השנייה — פרט קטן שמסביר כיצד אפשר היה להפעיל את שתי הקומות בנפרד זו מזו, וזה בדיוק מה שקרה בו אחר כך.

התוכנית עלתה מוקדם. כבר בשנת אלף תשע מאות ושמונה נאם עליה הפחה לפני השיח'ים. אבל הבנייה החלה רק בשנת אלף תשע מאות ושלוש עשרה, והסתיימה בשנת אלף תשע מאות וארבע עשרה.

הוא נבנה במתכונת פנימייה, כדי להקל על שבטים מרוחקים — ילד שגר רחוק יכול ללון בו.

ובייעודו המקורי הוא לא נפתח. פרצה מלחמת העולם הראשונה, והבניין הוסב לבית חולים של הסהר האדום. הוא קלט בעיקר חולי מגפות מן הצבא העות'מאני, ובחורף אלף תשע מאות ושש עשרה הייתה התמותה בו כה רבה עד שחיילים עשו כל שביכולתם שלא להתאשפז בו.

רק בתקופת המנדט הוא חזר לשמש בית ספר יסודי, וכך כשלושים שנה: בנים בקומה הראשונה, בנות בקומה השנייה.

וגם אז לא התקיימה הכוונה המקורית. תלמידיו היו בעיקר בני משפחות הפקידות ובני המשפחות המיוחסות שבשבטי האזור — ומכאן הכינוי שדבק בו, בית הספר לילדי השיח'ים. רוב ילדי הבדואים בנגב לא למדו בו.

במאי אלף תשע מאות ארבעים ושמונה מיקם בו הצבא המצרי את מפקדתו. הבניין נפגע, תוקן, וביוני אלף תשע מאות ארבעים ותשע נחנך בו בית החייל.

ומשנת אלפיים ושלוש עשרה הוא חלק מפארק קרסו למדע — כלומר בתוכו לומדים היום מדע, מאה שנים אחרי שנבנה כדי ללמד חקלאות.