מגדל בשביל קטרים

בעיר העתיקה, ברחוב הרמב"ם, עומד מבנה אבן אליפטי בן שתי קומות. הוא נראה כמו מגדל, והוא באמת מגדל מים — אבל הוא לא נבנה בשביל העיר.

הוא נבנה בשנת אלף תשע מאות וחמש עשרה, במקביל להקמת תחנת הרכבת, וכמאתיים וחמישים מטרים ממנה. תכנן אותו היינריך אוגוסט מייסנר, אותו מהנדס גרמני שבנה את התחנה.

בקומה הראשונה עמדו המשאבות. בקומה השנייה ניצבו דוודי המים, והם הזדקרו מעל הגג. המים הוזרמו אליו מבאר בעיר.

ולמה כאן? מפני שבנקודה הזאת הסתעפה מן המסילה הטורקית מסילה צדדית, אל דפו ואל מחסני צבא. המיקום איפשר למלא מים בקטרי הקיטור — אלה שנסעו צפונה לעבר מרכז הארץ, ואלה שנסעו דרומה לעבר סיני.

כי קטר קיטור עובד על מים. הוא מרתיח אותם, הקיטור דוחף בוכנה, והבוכנה מסובבת את הגלגלים. וקטר צמא: הוא צריך למלא מים כל כמה עשרות קילומטרים. לכן מגדל מים ליד מסילה אינו קישוט. בלעדיו הרכבת פשוט עוצרת.

ומאין הגיעו המים שמילאו אותו? מבאר בעיר. כלומר אותם מי תהום רדודים שבגללם נבנתה כאן העיר מלכתחילה הם שהניעו את הרכבות. הבאר, המשאבה, המגדל והקטר הם שרשרת אחת, וכל חוליה בה תלויה בחוליה שלפניה.

לפי המקור הופצץ המגדל כמה פעמים מן האוויר במלחמת העולם הראשונה, ולא ניזוק. הוא המשיך לעבוד גם אחרי שהבריטים נכנסו לעיר.

וכשנסגרה התחנה בשנת אלף תשע מאות עשרים ושבע, הוא לא נסגר איתה. הוא עבר לשמש את התחנה הווטרינרית הסמוכה ולצרכנים נוספים — ובשנותיה הראשונות של באר שבע הישראלית סיפק מים לעיר כולה.

עד שנבנתה בריכת המים בשכונה א', בשנת אלף תשע מאות וחמישים. אז ננטשה המערכת הישנה, והמגדל יצא מכלל שימוש.

הדוודים שהגדירו את צורתו אינם עוד. והיום הוא ניצב בלב שכונת מגורים, ולצידו גן שעשועים. מי שעובר שם רואה מבנה אבן בלי הדוודים שהיו בראשו — ולכן קשה מאוד לנחש בשביל מה הוא נבנה.