מטוסים שעדיין טסים

בבסיס חצרים, ממערב לבאר שבע, יש מוזיאון שאפשר ללכת בו בין מטוסים אמיתיים.

אבן הפינה שלו הונחה בשישה עשר ביולי אלף תשע מאות שמונים וחמש, בעיקר הודות לפועלו של תת־אלוף במילואים יעקב טרנר — אותו אדם שהיה אחר כך ראש עיריית באר שבע. והמוזיאון נפתח לקהל בעשרים ביוני אלף תשע מאות תשעים ואחת.

יש בו מאות דגמים של מטוסים ששירתו בחיל האוויר. ולצידם מטוסים אמיתיים, כאלה שיצאו משירות או שנפלו שלל.

וכמה מהם שווים עצירה. יש שם ספיטפייר, 'הספיט השחור' של עזר ויצמן. יש מיג עשרים ואחת שהגיע לכאן מעיראק. יש מטוס הלביא, שפיתחה התעשייה האווירית. ויש מטוסי קרב שנושאים סימני הפלות: מיראז' עם שלוש עשרה, אף חמישה עשר עם ארבע, ואף שש עשרה עם שש וחצי.

והביטוי נפלו שלל אומר דבר מסוים: מטוס של צבא אחר, שנתפס שלם ועבר לידיים אחרות. המיג שבמוזיאון הוא המקרה המפורסם — הוא הוברח מעיראק במבצע שנקרא מבצע יהלום, כלומר לא הופל ולא נקנה, אלא הגיע לכאן בטיסה.

וחלק מן המטוסים אינם עומדים סתם. הם נשמרים בכושר טיסה, וטסים במפגנים.

לצד המטוסים יש תצוגה של חלקי מטוס עם הסבר למה משמש כל חלק — כלומר אפשר לראות מבפנים מה עושה כנף ומה עושה מנוע. יש תצוגת כלי נשק נגד מטוסים, תערוכת צילומים, ותערוכה על יחידת החילוץ שש מאות שישים ותשע.

ובחול המועד פסח וביום העצמאות מוצגים במקום גם כלי טיס פעילים, ונערכים מטסים והפעלות לילדים.

ויש גם ביקורת על המקום, וכדאי לדעת עליה. חובבי תעופה רבים מתרעמים על מדיניות המוזיאון, שלטענתם מעדיפה משיכת קהל על פני דיוק היסטורי — מטוסים נצבעים בסכמות צבע שמעולם לא נשאו. יש גם ביקורת על הזנחת המוצגים: בפברואר אלפיים וחמש עשרה נשרף כליל מטוס בואינג־סטירמן כסוף בעקבות תחזוקה לקויה. הוא היה בכושר טיסה, טס במפגנים, ובמשך שנים הטיס אותו יעקב טרנר עצמו — אותו אדם שהמוזיאון קם בזכותו.