מה שהיה כאן לפני הפארק

פארק נחל באר שבע משתרע בתוואי הנחל, מתל באר שבע ועד שכונת נווה זאב. אורכו כשמונה קילומטרים, ושטחו כחמשת אלפים ושלוש מאות דונם.

וכדאי להתחיל דווקא ממה שהיה כאן קודם. בתוואי הנחל היו ביוב, פסולת בניין ופסולת מחצבה. עבודות הפינוי שלהם נעשו בין השנים אלפיים ואלפיים ואחת — כלומר הפארק התחיל בפינוי, ולא בנטיעה.

תוכנית האב אושרה בינואר אלפיים ושתיים. ובאוקטובר אלפיים ותשע אישרה הממשלה תקציב של מאה וחמישים מיליון שקלים בפריסה לשבע שנים, ומתוכו עשרים ואחד מיליון להכשרת דרכי גישה. גם הקרן הקיימת לישראל וגופים פרטיים השתתפו במימון.

בלב הפארק יש אגם מלאכותי בשטח כתשעים דונם, והוא הגדול בישראל. והוא ניזון ממי קולחין מטוהרים של העיר — כלומר מן המים שהעיר כבר השתמשה בהם.

ומה הם מי קולחין? המים שיצאו מן הבתים — מן הכיורים, מן המקלחות — ועברו טיהור במכון שפכים. הם אינם מי שתייה, והם כן מים שאפשר להשקות בהם ולמלא בהם אגם. במקום שיורדים בו מאתיים מילימטרים גשם בשנה, זה ההבדל בין אגם לבין בור יבש.

וכדי שהמים יישארו נקיים בלי כלור, בנו מערכת של שלוש בריכות אקולוגיות. בהן מסננת צמחיית ווטלנד את המים. כלומר הצמחים עושים את עבודת הניקוי.

במתחם נמצא גם האמפיתיאטרון הגדול בישראל, כשנים עשר אלף מקומות ישיבה, בתכנונו של אדריכל הנוף גדעון שריג.

אבל הדבר המעניין ביותר בפארק הזה הוא שהוא אוסף לתוכו נקודות ותיקות של העיר. בתוכו נמצאים גשר הרכבת הטורקי משנת אלף תשע מאות ושש עשרה; באר אברהם; שרידי בית אשל; וגן הפעמון, ובו חורש אקליפטוס בוגר ומבנה ששימש בית חרושת לקרח.

ובמפגש נחל באר שבע עם נחל בקע נמצא המתחם הכלקוליתי — ביר א־ספאדי בגדה המזרחית, וביר אבו מטר בגדה הצפון־מערבית.

כלומר הליכה אחת לאורך הנחל עוברת דרך שישה אלפים שנה — וכל תחנה בה היא מקום שאפשר לעצור בו ולהסתכל.