חלוצה

הסיפור

חלוצה, אֶלוּסָה במקורות היווניים ואל-ח'לצה (الخلصة) בערבית, היא הצפונית שבערי הנגב הנבטיות ועומדת כעשרים קילומטרים מדרום-מערב לבאר שבע. היא נוסדה במאה השלישית לפני הספירה ושגשגה על דרך הבשמים. בשנת 358 הייתה לבירת פלשתינה סָלוּטָרִיס, וב-409 לבירת פלשתינה טֶרְטִיָה — כלומר לעיר הראשה של הנגב כולו בתקופה הביזנטית. הנצרות חדרה אליה במאה החמישית, ובניגוד לשאר ערי הנגב לא ננטשה עם המעבר לשלטון המוסלמי במאה השביעית. בחפירות נחשפו בה שתי כנסיות גדולות, תיאטרון שקוטרו 35 מטרים, מבנה קבורה, רובעי מגורים, בתי יוצר ומערכת מים תת-קרקעית; שטחה כ-520 דונם. במאה התשע-עשרה נלקחו אבניה לבנייה בעזה, ומכאן שרוב מה שעמד מעל פני הקרקע איננו עוד. בתקופת המנדט הבריטי ישב במקום כפר ערבי קטן בשם אל-ח'לצה. בשנת 2005 נכללה ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו כאחת מארבע ערי דרך הבשמים.

• נבטי
• ארכיאולוגיה
• ביזנטי
• אונסק"ו