גשר של עשרים קשתות

מדרום לעיר, מעל נחל באר שבע, עומד גשר אבן ארוך. אורכו מאה ותשעים מטרים, ויש בו עשרים קשתות חצי־עגולות — חמש במקטע הצפוני וחמש עשרה בדרומי. הוא בנוי אבן מסותתת צהבהבה.

הוא נבנה בשנת אלף תשע מאות ושש עשרה, בשביל מסילת רכבת.

את התוכניות ערך מהנדס גרמני בשם יוסף וֶנּאגֶל, אדריכל שעבד קודם במסילת ברלין־בגדאד. את הביצוע ניהל מהנדס הרכבות היינריך מייסנר. ואת הבנייה עצמה עשו שני קבלנים יהודים, מיכאל ארליך ואליהו ינובסקי, שזכו במכרז וגייסו כמאה וחמישים פועלים, וכן סתתים ובנאים — חלקם הגדול עולים מתימן.

והעבודה הזאת הייתה קשה מאוד, ושווה לדעת עד כמה.

היא התחילה בינואר בחפירת בורות ליסודות. ואז בא שיטפון והרס את היסודות. אחר כך פרצה בעיר מגפת טיפוס, ורבים מן הפועלים חלו. ופועלים גם נהרגו מהפצצות בריטיות, שנועדו לעצור את הבנייה.

למרות כל זה נבנה הגשר בכשישה חודשים. הוא עלה אחד עשר אלף פרנקים צרפתיים — והתשלום עליהם הגיע רק כעבור שנה שלמה, אחרי שהכסף כבר איבד מערכו.

ולמה קשתות, ולא קורה ישרה? מפני שאבן חזקה מאוד בלחיצה וחלשה במתיחה. קשת הופכת את המשקל שמעליה ללחיצה בלבד, והיא מעבירה אותו הצידה ולמטה, אל האומנות שעומדות בנחל. לכן אפשר לבנות גשר של מאה ותשעים מטרים בלי טיפת מתכת אחת — וזה בדיוק מה שנעשה כאן.

וכמה זמן נסעו עליו רכבות? מעט מאוד. השימוש המסילתי בו פסק כבר במאי אלף תשע מאות ושבע עשרה. עד שנת אלף תשע מאות ועשרים עברה עליו התנועה בין באר שבע לביר עסלוג'.

אחרי קום המדינה נסלל עליו כביש אספלט, ובשנת אלף תשע מאות שישים ושתיים הוא נסגר לתנועת כלי רכב. בשנת אלף תשע מאות שישים וחמש קרסה אחת האומנות שלו בשיטפון.

ובשנת אלפיים ושבע עשרה, לקראת מאה שנים לקרב על באר שבע, הוא שופץ. מאז עוברים עליו הולכי רגל, בפארק נחל באר שבע.