מה זה מדבר

רוב האנשים חושבים שמדבר הוא מקום חם. זה לא מדויק. מה שקובע אם מקום הוא מדבר הוא כמה גשם יורד בו, ולא כמה חם בו. ההגדרה המקובלת פשוטה: אזור מוגדר מדברי אם יורדים בו פחות ממאתיים מילימטרים משקעים בשנה.

בנגב אפשר לראות את זה יפה, מפני שהגבול שלו מסומן בגשם. הגבול הצפוני של הנגב הוא הקו שבו יורדים בממוצע שלוש מאות מילימטרים גשם בשנה. דרומה משם הגשם ממשיך להתמעט, ויש קו נוסף — הקו של מאתיים מילימטרים. שני הקווים האלה אינם מצוירים על הקרקע. הם ממוצע של מדידות רבות לאורך שנים רבות.

מאתיים מילימטרים הם עשרים סנטימטרים של מים בשנה שלמה. וגם הכמות הקטנה הזאת אינה יורדת בהדרגה: היא יורדת בכמה ימים בחורף, לפעמים בשעות אחדות, והשאר הוא חודשים ארוכים בלי טיפה.

ויש הבדל גדול בין ממוצע לבין מה שקורה השנה. שנה אחת יכולה להביא כפול מן הממוצע, והשנה שאחריה כמעט כלום. במקום שיורדים בו שמונה מאות מילימטרים, שנה חלשה עדיין מספיקה. במקום שיורדים בו מאתיים, שנה חלשה היא בצורת. זאת הסיבה שבמדבר בונים תמיד בשביל השנה הרעה ולא בשביל הממוצע.

וכמה יורד כאן בפועל? בצפון הנגב כמאתיים מילימטרים בשנה. במרכז הנגב כבר שבעים וחמישה עד מאה בלבד. באילת ובערבה עשרים עד חמישים מילימטרים. כלומר בתוך הנגב עצמו יש הפרש של פי עשרה בין הקצה הצפוני לקצה הדרומי.

ויש עוד דבר שמרגישים בגוף. באקלים צחיח וחם יש משרע טמפרטורות גדול — כלומר הבדל רב בין הטמפרטורה ביום לבין הטמפרטורה בלילה. אותו יום עצמו שהיה חם מאוד יכול להיות לילה שצריך בו סוודר.

ולכן מדבר אינו מקום בלי חיים. הוא מקום שהחיים בו מסודרים סביב מים שמגיעים מעט ולא בזמן קבוע. הצמחים מחכים. בעלי החיים יוצאים בלילה. האנשים שגרו כאן חפרו בארות ובנו סכרים כדי לתפוס את מי השיטפונות, ובאר שבע עצמה נבנתה במקום שאפשר להגיע בו למים.

הנגב תופס כחמישים ושמונה אחוזים משטח מדינת ישראל — כשלושה עשר אלף קילומטרים רבועים. כלומר יותר מחצי המדינה הוא האזור שהגשם בו נמדד בקווים.

כשאומרים 'מדבר', אומרים בעצם משפט על גשם.