המכתש איננו בור

מכתש רמון נראה כמו חור ענק באדמה, ולכן אנשים מניחים שמטאוריט פגע כאן. זה אינו נכון, והאמת מעניינת יותר.

מכתש אינו נוצר ממכה. הוא גם אינו לוע של הר געש. הוא נוצר מבליה — כלומר מן העבודה האטית של מים, של רוח ושל טמפרטורה על סלע, במשך מיליוני שנים.

וכך זה קרה. במקום שנמצא בו היום המכתש היה פעם הר. שכבות הסלע התקמרו כלפי מעלה ויצרו קמר, קמר רמון. הסלע שבראש הקמר היה רך יותר מן הסלע שבשוליים. מים חדרו פנימה, שחקו את הרך, וסחפו אותו החוצה. השוליים הקשים נשארו במקומם. מה שנשאר הוא קערה ענקית מוקפת מצוקים — והמצוקים האלה עדיין פונים כלפי ראש ההר שכבר איננו.

לכן מכתש אינו בור. הוא הר שהוציאו לו את הפנים.

והמידות: אורכו של מכתש רמון כארבעים קילומטרים, רוחבו המרבי כתשעה קילומטרים, ועומקו המרבי כשלוש מאות וחמישים מטרים. הוא הגדול מבין חמשת המכתשים שבנגב, ויש מכתשים גם בסיני.

ואיך יודעים שהיה כאן הר, אם ההר איננו? מסתכלים על כיוון השכבות. שכבות הסלע בקירות המכתש אינן שוכבות ישר — הן נוטות, וכל אחת מהן פונה כלפי אותה נקודה באוויר, מעל מרכז המכתש. שם היה ראש ההר. השכבות ממשיכות להצביע עליו גם אחרי שהוא נעלם, כמו ענפים שממשיכים לצאת מגזע שנכרת.

מפני שהפנים של ההר נלקח, אפשר לראות היום בתוך המכתש את השכבות שהיו בתוכו. סלעים שנוצרו בעומק חשופים על פני השטח, וצבעים שונים מסמנים תקופות שונות. מי שנוסע במכתש נוסע בתוך הר, גם אם זה לא מרגיש כך.

ומשהו אחרון על זמן. הבליה שיצרה את המכתש לא קרתה באירוע אחד, ואי אפשר לראות אותה קורית. היא גם לא נגמרה: כל שיטפון בחורף לוקח עוד קצת סלע ומוציא אותו החוצה. המכתש שנראה היום אינו זהה למכתש שנראה כאן לפני אלף שנה, וגם לא למכתש שיהיה כאן.