רכבת מדמשק

מצפון לעיר העתיקה עומד מתחם של מבני אבן, והוא היה פעם תחנת רכבת ראשית.

העות'מאנים הקימו אותה בשנת אלף תשע מאות וחמש עשרה, על השלוחה שהוליכה מנחל שורק לקוסיימה. וזאת לא הייתה מסילה של נוסעים: היא הייתה חלק מן המאמץ הצבאי במלחמת העולם הראשונה, במערכה על תעלת סואץ ועל סיני.

מנהל העבודות היה מהנדס רכבות גרמני בשם היינריך אוגוסט מייסנר, ואותו אדם תרם רבות להקמת רשת המסילות העות'מאנית כולה, ובכללה מסילת הרכבת החיג'אזית.

במתחם נבנו בית נתיבות, מבנה למנהל התחנה, בית מלאכה לקטרים, ומגדל מים לצינון הדוודים שלהם.

ובאוקטובר של אותה שנה נחנכה המסילה בטקס. אליו הגיעה רכבת מיוחדת מדמשק, ובה המפקד הטורקי העליון ג'מאל פאשה, קצינים עות'מאנים וגרמנים, וקונסולים אירופיים.

בתחילת אלף תשע מאות ושבע עשרה הפציץ חיל האוויר הבריטי את התחנה. שישה עשר פועלים יהודים נהרגו, ונקברו בקבר אחים.

ובסוף אוקטובר של אותה שנה נכנס אל העיר הצבא הבריטי — ואז קרה דבר מעניין. המסילה הטורקית הייתה צרה: רוחבה מאה וחמישה סנטימטרים. המסילה הבריטית הייתה רחבה יותר, מאה ארבעים ושלושה וחצי סנטימטרים. הבריטים העדיפו את שלהם. בשנת אלף תשע מאות ותשע עשרה נסגרו רוב הקווים, ובשנת אלף תשע מאות עשרים ושבע פסקה בתחנה תנועת הרכבות כליל.

וההבדל הזה גדול יותר משהוא נשמע. המרחק בין שני הפסים נקרא מפתח המסילה, וקטר בנוי בדיוק למרחק אחד. קטר של מסילה רחבה אינו יכול לנסוע על מסילה צרה, וגם לא להפך. כלומר שתי רשתות עם מפתח שונה אינן רשת אחת גדולה — הן שתי רשתות נפרדות שנפגשות ונעצרות.

משנת אלפיים ושלוש עשרה שיקמו עיריית באר שבע ורכבת ישראל את המתחם. היום יש בו ארכיון למורשת העיר, קרונות היסטוריים בני יותר ממאה שנים, וקטר קיטור שמספרו שבעים אלף ארבע מאות וארבע עשרה — ועל שמו נקרא המקום. מתחנה של מלחמה הוא נעשה מוקד של תרבות ופנאי.