הגבעה שהיא עיר

שלושה קילומטרים ממזרח לבאר שבע עומדת גבעה, בין העיר לבין היישוב תל שבע. והיא איננה גבעה טבעית.

זאת עיר עתיקה, קבורה בתוך האדמה של עצמה. ארכיאולוגים חפרו כאן בין השנים אלף תשע מאות שישים ותשע ואלף תשע מאות שבעים ושש, ומה שהם חשפו הוא עיר ישראלית מבוצרת.

הייתה בה חומת סוגרים — חומה כפולה, שבין שני קירותיה יש חדרים — ושער עיר בעל ארבעה תאים. שער כזה אינו רק פתח בחומה. הוא מבנה שלם, ואפשר להילחם בתוכו.

ובתוך העיר מצאו דבר שאין דומה לו: אבניו של מזבח גדול ולו ארבע קרנות. זה היה מזבח הקרנות הראשון שנחשף בישראל. המזבח המקורי מוצג היום במוזיאון ישראל בירושלים, ובתל עצמו עומד שחזור שלו.

ולעיר הזאת היו שתי מערכות מים, ושתיהן עוד עומדות. האחת היא באר שמחוץ לחומה, צמודה לשער, ועומקה שישים ותשעה מטרים. השנייה נמצאת בתוך החומה, ונועדה לשעת מצור: סכר שנבנה על נחל חברון אסף את מי השיטפונות, תעלה מקורה הזרימה אותם אל מאגר חצוב בסלע, ומן העיר ירדו אליו בגרם מדרגות שבתוך פיר.

האתר מזוהה עם באר שבע המקראית, כלומר עם העיר שמופיעה בסיפורי האבות.

ובשנת אלפיים וחמש נכנס התל לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הוא לא נכנס לבדו: הוא נכנס יחד עם מגידו ועם חצור, תחת שם משותף אחד — התלים המקראיים. שלושה תלים, בשלושה אזורים שונים בארץ, שנחשבים יחד לדוגמה של דבר אחד.

ומשנת אלף תשע מאות ותשעים האתר פתוח למבקרים כגן לאומי. אפשר להיכנס פנימה, ללכת ברחוב של העיר, ולעמוד בתוך השער — אותו שער בעל ארבעה תאים שנבנה כדי שאפשר יהיה להילחם בתוכו, ושעומד היום פתוח לכל מי שמגיע.

ודבר אחרון, כדי שלא יתבלבל. ממזרח לתל יש יישוב ששמו תל שבע, וזה מקום אחר לגמרי: מועצה מקומית בדואית שהוקמה בשנת אלף תשע מאות שישים ושמונה. שני שמות דומים, שכנים זה לזה, ובין מה שכל אחד מהם מציין יש הפרש של אלפי שנים.