מחנה מחפשי הנפט בהר אבנון

הסיפור

למרגלות הר אבנון, על שפתו הצפונית של המכתש הגדול, הקימה חברת הנפט העיראקית ב-1941 מחנה מגורים לעובדיה. ב-1938 פרסם השלטון המנדטורי את "הפקודה לכריית שמן", וב-1939 חילק שלושים ואחד רישיונות להפקת נפט: אחד עשר לחברת הנפט העיראקית, שמונה עשר לחברה לפיתוח הנפט בארץ ישראל ושניים לתאגיד הירדן. הסקרים הגאולוגיים העריכו שיש סיכוי לנפט לכוד מעל מי התהום ברכס חתירה, והוחלט לקדוח בתחתית המכתש — שהוא עצמו מעין קידוח טבעי ענק. כדי להגיע לאתר הקידוח סללה החברה את כביש הנפט, כדרך סולינג שחצתה את המכתש. כשני קילומטרים מדרום לכביש יצקו המהנדסים משטח בטון שעליו היה אמור לעמוד מגדל הקידוח. המחנה עצמו נחלק לשניים: המחנה הצפוני, ובו כשישה מבנים בגדלים שונים, והמחנה הדרומי, בקרבת המצוק, ובו שני מבנים גדולים. תוכניות הקידוח הופסקו עם התערערות המצב הביטחוני ופרוץ מלחמת העצמאות, והאתר ננטש. מבני המחנה נהרסו ונותרו מהם כמה קירות עומדים; משטח הבטון של מגדל הקידוח עדיין קיים בתחתית המכתש. עשר שנים אחר כך, ב-1951, קמה כמה קילומטרים ממערב העיירה ירוחם.

• המנדט הבריטי
• תעשייה
• ירוחם